רוב שאלות הראיון קלות להכין. "ספר לי על זמן שלך עלית על אתגר" מייצרת סיפור מורגל שחושף מעט מאוד על איך האדם בעצם חושב תחת לחץ. "איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים" נענה בכנות כמעט לאף אחד.
שאלות ראיון טובות יותר קשה יותר להכין כי הם שואלים על ספציפיקות, דורשים חשיבה עצמית אמיתית, או בודקים את הנימוק מאחורי החלטה ולא את התוצאה. הנה שמונה שכן עקבי מייצרות יותר אות.
פתרון בעיות: "הולך בי דרך הפעם האחרונה שהייתה לך להבין משהו מאפס – בלא ספרי משחק, בלא תשובה ברורה. איך אתה התקרבת לזה?"
האזן: האם הם מתארים תהליך אמיתי – איסוף מידע, יצירת השערות, בדיקה, התאמה? או שהם נותנים נרטיב עמום על "חשיבה יצירתית"?
פתרון בעיות: "ספר לי על החלטה שעשית עם מידע לא שלם. מה החלטת וזה קרה?"
האזן: מועמדים טובים מסבירים איזה מידע היה להם, מה הם מסיקים, ומה הם החליטו לעשות למרות אי ודאות. מועמדים גרועים מתארים המתנה לעוד מידע או הסלמה.
מודעות עצמית: "איזה סוג של מנהל מביא את עבודתך הטובה ביותר – ואיזה שיבור גורם לך להסתכם בשקט?"
האזן: תשובות ספציפיות וכנות חושפות ידע עצמי אמיתי. חיוביות עמומה ("יכול אני לעבוד עם כל אחד") היא דגל. האזן במיוחד למה הם אומרים גורם להם להסתכם – זה אומר לך מה יתסכל עליהם בסביבה שלך.
מודעות עצמית: "מה משהו שהאמנת בביטחון לפני שנתיים שכבר לא חושב זה נכון?"
האזן: אנשים שיכולים לעדכן את האמונותיהם בתגובה לעדויות דירים ובעלי ערך. מועמדים שלא יכולים לשם משהו הנאמן גם חוסרים חשיבה עצמית או להיות התחמקות – אף אחד לא טוב.
ערכים: "ספר לי על זמן שלך הסכמת עם החלטה שהתקבלה מעליך. מה עשית?"
האזן: אתה רוצה מישהו שהרים את הסכמה בצורה בונה, הבין את ההחלטה אחרי שהתקבלה, והתחייב לה – לא מישהו שנשמר בשקט (אומץ נמוך) או שתחת את ההחלטה (שיקול דעת נמוך). שני הקצוות הם בעיות.
ערכים: "מה הדבר החשוב ביותר שמקום עבודה יכול לעשות בשבילך – ומה הדבר שחשוב פחות?"
האזן: זיווג חשוב. כל אחד יכול לתאר מה הם רוצים; מה הם מוכנים להחליף חושף עדיפויות אמיתיות. האם מה הם ערך עולה בקנה אחד עם מה סביבה בעצם מספקת?
ביצוע: "תן לי דוגמה לפרויקט כאשר דברים הלכו בצד. מה הלך לא טוב ומה עשית?"
האזן: חפש בבעלות ללא הטלת אשמות, אבחון בעיניים ברורות של מה נכשל, וראיות הם שינו משהו כתוצאה. מועמדים שמתארים הכל כאשר אחרים קטעו חסרון – או שלא יכול לזכור פרויקט הלך בצד – שניים אותות לחקור.
ביצוע: "איך אתה מחליט למה לעבוד כאשר הכל מרגיש דחוף?"
האזן: חפש מערכת אמיתית: איזה דרך להבחין דחוף מחשוב, של הגנת זמן לעבודה בעל השפעה גבוהה, של תקשורת עם בעלי עניין. "אני עושה רשימה ולעבוד דרך זה" ו"אני הולך עם הבטן שלי" שניים תשובות חלשות.
השאלה היא ההתחלה, לא הסוף. המעקב הוא היכן המידע האמיתי חי. אחרי כל תשובה, שאל: